משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › שינה ונחירות
European Respiratory Journal · 2000
מחקר יסוד ב-European Respiratory Journal פירק את השאלה איך בדיוק מדבקת אף חיצונית משנה את זרימת האוויר — ומצא שני מנגנונים נפרדים, ושלא כל אחד מרגיש אותם באותה מידה.
הקטע הצר ביותר בכל מערכת הנשימה נמצא כמה מילימטרים בלבד מהכניסה לאף, באזור שנקרא מסתם האף. שם נקבע כמה אוויר עובר, וכמה מאמץ הגוף משקיע כדי להעביר אותו. מחקר שפורסם ב-European Respiratory Journal בשנת 2000 הראה שלמדבקת אף חיצונית יש שתי פעולות ולא אחת: היא מרחיבה את מסתם האף, וגם מקשיחה את דפנותיו כך שהן פחות נשאבות פנימה בשאיפה. הפעולה השנייה היא זו שקל לפספס. דופן האף היא רקמה רכה, וככל שהשאיפה חזקה יותר כך היא נמשכת פנימה ומצמצמת את המעבר בדיוק ברגע שבו האוויר הכי נחוץ. במחקר, ההשפעה הגדולה ביותר נמדדה דווקא אצל מי שההתנגדות ההתחלתית באף שלו גבוהה, ובנשימה עמוקה ומהירה, כמו במאמץ, ההתנגדות ירדה אצל רוב הנבדקים.
המדבקות שלנו פועלות מבחוץ, על אותו ציר בדיוק. הן נדבקות על גשר האף ועל שתי הכנפיים, והקפיצים שבתוכן מושכים את דפנות האף כלפי חוץ ומרחיבים את המעבר. מכיוון שהמתח נשמר כל זמן שהמדבקה על הפנים, היא לא רק פותחת — היא גם מחזיקה את הדופן במקומה ולא נותנת לה להיסגר פנימה כשהשאיפה מתחזקת. זו הסיבה שהתחושה של פתיחות באף לא תלויה בכוונה או בתרגול: היא מכנית, היא מיידית, והיא נשארת יציבה לאורך כל הלילה או כל האימון.
יש רגע שרובנו מכירים. אתה נשכב לישון, נושם דרך האף, ומרגיש שהאוויר לא נכנס בקצב שאתה צריך. אותו דבר בדיוק קורה באמצע ריצה או סט כבד — הדרישה לאוויר מזנקת, והאף לא מדביק את הקצב.
המחקר של Kirkness, Wheatley ו-Amis, שפורסם ב-European Respiratory Journal בשנת 2000, יצא לענות על השאלה הזאת בצורה פיזיקלית: מה קורה לזרימת האוויר בנתיב האף כשמניחים עליו מרחיב אף חיצוני — רצועה גמישה שנדבקת על גשר האף מבחוץ.
המדד שנבחר נקרא התנגדות אף (Rn) — כמה לחץ הגוף צריך לייצר כדי להזרים כמות אוויר נתונה דרך האף. ככל שההתנגדות נמוכה יותר, כך כל שאיפה דורשת פחות עבודה.
בבדיקה השתתפו עשרים מבוגרים בריאים — עשרה גברים ועשר נשים, בני 18 עד 56. כל אחד מהם נמדד בשלושה מצבים: בלי דבר על האף, עם מרחיב אף חיצוני, ועם רצועת דמה שנראית זהה אך אינה מפעילה כוח משיכה.
המדידה נעשתה בריינומנומטריה אחורית — שיטה שמודדת בו-זמנית את הלחץ ואת קצב הזרימה בתוך נתיב האף, ומחשבת מהם את ההתנגדות. זו מדידה אובייקטיבית של מה שקורה לאוויר, ולא דיווח עצמי על הרגשה.
כל נבדק נמדד פעמיים: בנשימה שקטה, בקצב זרימה של 0.4 ליטר לשנייה, ובנשימה מוגברת (היפרפנאה), בקצב של ליטר שלם לשנייה — יותר מכפול. לאחר מכן חזרו על כל סבב המדידות גם אחרי תרסיס אף נגד גודש, כדי להפריד בין מה שקורה לרקמה מבפנים לבין מה שקורה למבנה מבחוץ.
מדבקת אף חיצונית מפחיתה את התנגדות זרימת האוויר בנתיב האף, וההשפעה גדלה ככל שהנשימה מתגברת.
הממצא הבולט הופיע דווקא כשהנשימה התחזקה. בזרימה של ליטר לשנייה — המצב שמזכיר מאמץ גופני או שאיפה עמוקה — רוב הנבדקים הראו ירידה בהתנגדות האף עם המרחיב החיצוני. ככל שהגוף דרש יותר אוויר, כך הפתיחה המכנית תרמה יותר.
בנשימה שקטה השינוי המובהק התרכז אצל מי שהתחיל עם נתיב אף עמוס יותר: ההתנגדות הבסיסית שלהם בשאיפה עמדה על 3.28 לעומת 2.60 ביחידות cmH2O·L⁻¹·s, הבדל מובהק סטטיסטית (p=0.04). במילים פשוטות, מי שהאף שלו צר מלכתחילה הוא מי שיש לו הכי הרבה מה להרוויח מפתיחה.
שני ממצאים נוספים השלימו את התמונה. עקומת הלחץ-זרימה הפכה יציבה יותר עם המדבקה, וההשפעות של התרסיס ושל המדבקה היו מצטברות — הן פעלו זו לצד זו ולא ביטלו זו את זו.
כדי להבין את המנגנון צריך להכיר נקודה אחת באנטומיה. מסתם האף (nasal valve) הוא הקטע הצר ביותר בכל דרכי הנשימה, ממש מאחורי הנחיריים. כמעט כל ההתנגדות לזרימה נוצרת שם, ולכן שינוי קטן ברוחב שלו מתורגם לשינוי גדול בכמות האוויר שעוברת.
המחקר הראה שהמרחיב החיצוני עושה שני דברים ולא אחד. הראשון הוא הרחבה — משיכת דפנות האף כלפי חוץ. השני הוא ייצוב: הוא מקשיח את הדפנות הרכות כך שהן נשאבות פנימה פחות בזמן שאיפה. זה מהותי, כי ככל שהשאיפה חזקה יותר הלחץ בתוך הנתיב יורד והדפנות נוטות להיצמד פנימה — בדיוק ברגע שבו נדרש הכי הרבה אוויר.
הייצוב הזה נמדד גם בצורה עדינה יותר. הפער בין המסלול שהזרימה עושה בשלב שבו היא מתגברת לבין המסלול שלה בדרך חזרה הצטמצם עם המדבקה. פער קטן יותר פירושו נתיב שמתנהג באופן עקבי לאורך כל מחזור הנשימה, במקום להשתנות תוך כדי.
המנגנון שנמדד — הרחבה וייצוב מכניים של נתיב האף מבחוץ — הוא בדיוק סוג הפעולה שמדבקת האף שלנו מבצעת. בתוך הפלסטר נמצאות רצועות גמישות ששומרות על כוח חזרה; כשהן נדבקות על גשר האף הן מושכות את דופן האף כלפי חוץ ומחזיקות אותה שם, בלי שום דבר בתוך האף עצמו.
המשמעות המעשית היא שהאוויר ממשיך לעבור דרך האף גם כשקל יותר לפתוח את הפה: בלילה, כשהשרירים נרפים והנתיב נוטה להיצר, ובאימון, כשקצב הזרימה מזנק ודפנות האף נמשכות פנימה.
נשימה דרך האף היא עניין של רוחב ושל יציבות, והמדבקה עובדת על שניהם מבחוץ. מה שנשאר לכם הוא ההרגשה הפשוטה שהאוויר נכנס בלי להילחם עליו — בשינה ובמאמץ כאחד.
האף הוא לא רק פתח כניסה, הוא תחנת ההכנה של האוויר. הוא מסנן, מחמם ומלחלח אותו בדרך פנימה, ומייצר את ההתנגדות העדינה שמאפשרת נשימה איטית ומסודרת. ככל שהמעבר באף פנוי יותר, כך קל יותר להישאר בנשימה אפית לאורך זמן — בלילה וגם באמצע מאמץ. המדבקה מרימה את דפנות האף מבחוץ ומרחיבה את המעבר, כך שהמסלול הטבעי הזה נשאר זמין בלי שתצטרכו לעבוד בשבילו.
מסתם האף הוא הקטע הצר ביותר בכל דרכי הנשימה, ממש מאחורי הנחיריים. הדפנות שם עשויות רקמה רכה, ולכן כל שאיפה חזקה יוצרת לחץ שמושך אותן פנימה — בדיוק כשהדרישה לאוויר עולה. כאן נכנס הממצא היפה של המחקר: מדבקת אף חיצונית לא רק מרחיבה את המסתם, היא גם מקשיחה את דפנותיו כך שהן פחות נשאבות פנימה בשאיפה. הקפיצים במדבקה שלנו מושכים את הכנפיים כלפי חוץ ומחזיקים אותן שם ברציפות, כך שהמעבר נשאר פתוח גם ברגע שבו הוא היה נוטה להצטמצם.
במיוחד למי שמרגיש שהאף שלו "עובד קשה" — שהמעבר צר, שצד אחד תמיד פחות פנוי מהשני, שהאוויר לא נכנס בשפע. במחקר, ההשפעה הגדולה ביותר נמדדה דווקא אצל בעלי התנגדות התחלתית גבוהה באף, וזו נקודת פתיחה מעודדת: ככל שהמעבר צר יותר, כך יש יותר מקום שההרחבה החיצונית משחררת. GudSlip מיועדת לשעות הלילה ו-GudSport למאמץ, ושתיהן פועלות באותו עיקרון מכני — משיכה החוצה של הדפנות ושמירה עליהן פתוחות.
זה בדיוק המצב שבו יציבות הדופן הכי משמעותית. בנשימה עמוקה ומהירה, כמו במאמץ, המחקר מצא שההתנגדות ירדה אצל רוב הנבדקים — כלומר הרגע התובעני ביותר הוא גם הרגע שבו ההרחבה החיצונית עובדת הכי טוב. המדבקה שלנו מחזיקה את המתח שלה בעצימות אחת לאורך כל האימון, בלי קשר לקצב הנשימה, כך שהמעבר שנפתח בהתחלה נשאר פתוח גם בעלייה, גם בספרינט וגם בסט האחרון.
Kirkness JP, Wheatley JR, Amis TC. Nasal airflow dynamics: mechanisms and responses associated with an external nasal dilator strip. Eur Respir J. 2000;15(5):929–936.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.