
מחקרים מאומתים › שינה ונחירות
European Respiratory Journal · 2000
מחקר יסוד ב-European Respiratory Journal פירק את השאלה איך בדיוק מדבקת אף חיצונית משנה את זרימת האוויר — ומצא שני מנגנונים נפרדים, ושלא כל אחד מרגיש אותם באותה מידה.
בשנת 2000 מדבקות אף חיצוניות כבר היו מוצר מוכר בעולם — אנשים הדביקו אותן נגד נחירות ולפני פעילות גופנית. מה שלא היה ידוע בבירור הוא איך בדיוק הן משפיעות על זרימת האוויר באף, ולמי.
המחקר הזה שאל שתי שאלות פשוטות מאוד: מה קורה מכנית בתוך האף כשמדביקים רצועה קפיצית על גשר האף, ומה מבדיל בין אדם שמרגיש שינוי לבין אדם שלא מרגיש כלום. זה לא מחקר שבדק אם אנשים ישנים טוב יותר או רצים מהר יותר — זה מחקר שניסה להבין את המכניקה עצמה.
עשרים מבוגרים בריאים — עשרה גברים ועשר נשים, בגילאי 18 עד 56 — נבדקו במעבדה בשיטה שנקראת רינומנומטריה אחורית (posterior rhinomanometry): מדידה בו-זמנית של כמות האוויר שזורמת דרך האף ושל הפרש הלחצים שנדרש כדי להזיז אותה. היחס בין השניים הוא התנגדות האף (Rn) — במילים פשוטות, כמה מאמץ עולה לדחוף אוויר פנימה והחוצה.
כל נבדק נמדד בשלושה מצבים: בלי שום דבר על האף, עם מדבקת האף, ועם רצועת פלצבו שנראית ומורגשת דומה אך אינה מפעילה את אותו כוח. כל סדרת המדידות חזרה על עצמה גם אחרי תרסיס אף מכווץ כלי דם (oxymetazoline hydrochloride) שמקטין גודש — כדי להפריד בין השפעה מכנית של הרצועה לבין מצב הרירית בתוך האף.
ובנוסף לכל זה, כל אחד נמדד גם בנשימה שקטה רגילה וגם בהיפרפנאה רצונית (voluntary hyperpnoea) — נשימה עמוקה ומהירה שהנבדק מבצע ביוזמתו, שמדמה את קצב הנשימה של מאמץ.
המדבקה עושה שני דברים ולא אחד: מרחיבה את מסתם האף, וגם מקשיחה את דפנותיו הרכות כך שהן פחות נשאבות פנימה בזמן שאיפה.
כאן צריך לומר את הדבר בגלוי: בנשימה שקטה, רק תשעה מתוך עשרים הנבדקים הראו ירידה מובהקת סטטיסטית בהתנגדות האף עם המדבקה, בשאיפה ו/או בנשיפה. אחד עשר לא הראו ירידה מובהקת. החוקרים כינו את התשעה האלה "מגיבים" (responders).
אבל ההבדל בין הקבוצות לא היה מקרי. במדידת הבסיס, בלי שום רצועה, ההתנגדות בשאיפה (בזרימה של 0.4 ליטר לשנייה) הייתה גבוהה יותר אצל המגיבים מאשר אצל הלא-מגיבים: 3.28 מול 2.60 ביחידות cmH2O·L⁻¹·s, עם מובהקות של p=0.04.
המשמעות ישירה: מי שהאף שלו "כבד" מלכתחילה הוא מי שהרוויח מהמדבקה. מי שהאף שלו פתוח וזורם ממילא — פשוט לא היה לו הרבה מה לשפר.
בנשימה המאומצת התמונה נראתה אחרת. בהיפרפנאה — בזרימה של ליטר אחד לשנייה, יותר מפי שניים מהמדידה הקודמת — ההתנגדות בשאיפה ירדה עם המדבקה אצל רוב הנבדקים, ולא רק אצל תת-הקבוצה שהגיבה בנשימה שקטה.
ההסבר המכני הגיוני: ככל שהשאיפה חזקה יותר, כך הלחץ השלילי שנוצר בתוך האף גדול יותר, והדפנות הרכות של פרוזדור האף נשאבות פנימה בעוצמה רבה יותר. בנשימה שקטה הכוח הזה קטן ואין הרבה מה לייצב; במאמץ הוא משמעותי, ואז לתמיכה חיצונית יש יותר במה לתרום.
חשוב לציין: התקציר של המאמר אומר "רוב הנבדקים" ואינו נוקב במספר מדויק או בגודל הירידה, ולכן איננו מציגים כאן מספר.
המסקנה המרכזית של המאמר — וזו הסיבה שהוא מצוטט עד היום כמאמר היסוד בתחום — היא שמדבקת אף חיצונית משפיעה על זרימת האוויר בשתי דרכים במקביל:
העדות התומכת לחלק השני הגיעה ממדד עדין למדי: היסטרזיס (hysteresis) של עקומת הלחץ־זרימה בשאיפה — הפער בין המסלול שהזרימה עושה בשלב שבה היא מתגברת לבין המסלול שלה בשלב שבה היא נחלשת, בתוך אותה שאיפה עצמה. פער כזה מעיד על דפנות שזזות ומשנות צורה תוך כדי הנשימה. עם המדבקה הפער הזה הצטמצם אצל רוב הנבדקים — כלומר, הדפנות זזו פחות.
זו התובנה שהחלק הראשון לבדו לא היה מסביר. רצועה שרק מותחת החוצה הייתה משנה את קוטר האף, אבל לא בהכרח את יציבותו תחת עומס.
פרט אחד מהמחקר נוטים לפספס: כשהנבדקים קיבלו תרסיס מכווץ כלי דם, ההשפעות של התרסיס ושל המדבקה היו מצטברות (additive) — הן לא ביטלו זו את זו ולא חפפו.
זה הגיוני, כי הן נוגעות בשני דברים שונים לגמרי. התרסיס מקטין רירית נפוחה מבפנים; הרצועה מטפלת במבנה הרך של האף מבחוץ. אף שחסום מנזלת ואף שנשאב פנימה בשאיפה חזקה הן שתי בעיות נפרדות, וכל פתרון נוגע באחת מהן בלבד.
זהו מחקר קטן: עשרים מבוגרים בריאים בלבד, כולם ממוצא קווקזי, במעבדה. אין בו נוחרים מאובחנים, אין בו אנשים עם בעיות שינה, ואין בו חולים כלל — ולכן הוא לא יכול לומר דבר על נחירות, על איכות שינה או על דום נשימה. הוא גם לא בדק ביצועים גופניים: כל המדידות נעשו בערות, בישיבה, במכשיר מדידה — לא בזמן שינה ולא בזמן אימון. הממצא המרכזי עצמו צנוע מכפי שהיה נוח לנו: בנשימה שקטה פחות ממחצית הנבדקים הראו ירידה מובהקת בהתנגדות. התקציר גם אינו נוקב בגודל הירידה בהתנגדות — לא באחוזים ולא במספרים מוחלטים — ולכן איננו יכולים לומר "כמה" השתפרה הנשימה, רק שהמדד ירד אצל חלק מהנבדקים. חשוב מכל: המחקר בחן מדבקות אף חיצוניות <b>כקטגוריה</b> ואת המנגנון הפיזיקלי שמאחוריהן, ולא מוצר מסחרי מסוים. GudSlip ו-GudSport בנויים על אותו מנגנון, אך המחקר הזה לא בדק אותם, והם אינם מכשור רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה.
כי המחקר גם הראה מי כן הגיב: אלה שההתנגדות הבסיסית שלהם הייתה גבוהה יותר. במילים אחרות, ה"כישלון" אצל האחרים נבע מכך שלא היה להם הרבה מה לשפר — האף שלהם היה פתוח ממילא. בנוסף, בנשימה מאומצת ההתנגדות ירדה אצל רוב הנבדקים, לא רק אצל התשעה. בסופו של דבר, השאלה אם אתה בצד המגיב היא שאלה אישית שרק ניסיון בפועל עונה עליה.
לא. המחקר בחן מדבקות אף חיצוניות כקטגוריה ואת המנגנון הפיזיקלי שהן פועלות לפיו — הרחבת מסתם האף וייצוב דפנות הפרוזדור. GudSlip ו-GudSport בנויים על אותו מנגנון בדיוק, אבל הם לא היו המוצר שנבדק במעבדה בשנת 2000, ואיננו טוענים שהמחקר "מוכיח" משהו עליהם.
לא, ובאופן חד. כל הנבדקים במחקר היו בריאים וערים, וכל המדידות נעשו במכשיר במעבדה. המחקר לא מדד שינה, לא מדד נחירות ולא עסק בדום נשימה. הוא מסביר מכניקה של זרימת אוויר — לא יותר מזה. המוצרים שלנו אינם מכשור רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה; מי שחושד בדום נשימה בשינה צריך לפנות לרופא.
Kirkness JP, Wheatley JR, Amis TC. Nasal airflow dynamics: mechanisms and responses associated with an external nasal dilator strip. Eur Respir J. 2000;15(5):929–936.
המחקר עוסק במרחיבי אף חיצוניים כקטגוריה — המנגנון שעליו מבוססים מוצרי Protella — ולא במוצר מסוים בשמו. תוצאות משתנות בין אנשים. המוצרים אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.