משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › ספורט וביצועים
Journal of Applied Physiology · 2000
מחקר אוסטרלי ב-Journal of Applied Physiology מדד בדיוק כמה אנרגיה עולה לנשום דרך האף על אופני כושר, עם מדבקת אף חיצונית ובלעדיה. התוצאה מעניינת — אבל רק אצל 11 מתוך 15 המשתתפים.
במנוחה כמעט לא שמים לב לנשימה. אבל ברגע שמתחילים להתאמץ, כמות האוויר שצריכה לעבור בכל דקה גדלה פי כמה וכמה — והאף, שהוא המקטע הצר ביותר בדרכי הנשימה העליונות, הופך לצוואר בקבוק.
צוות חוקרים מבית החולים Westmead ומאוניברסיטת Sydney שאל שאלה פיזיקלית פשוטה ומדידה: כמה עבודה — כלומר אנרגיה — הגוף משקיע רק כדי לדחוף אוויר פנימה והחוצה דרך האף בזמן מאמץ, והאם מדבקת אף חיצונית (external nasal dilator strip, בקיצור ENDS) מורידה את המחיר הזה.
שימו לב לניסוח, כי הוא חשוב: המחקר לא בדק ביצועים ספורטיביים. הוא בדק מכניקה — לחץ, זרימה ואנרגיה.
חמישה־עשר מבוגרים בריאים (6 גברים ו-9 נשים) רכבו על ארגומטר אופניים במאמץ מדורג, מ-50 ואט ועד 230 ואט. התנאי לאורך כל הדרך: נשימה דרך האף בלבד, גם כשהמאמץ נעשה קשה.
כל משתתף נמדד בשני מצבים — עם מדבקת אף ובלעדיה (מצב ביקורת). כלומר כל אחד שימש כ"קבוצת הביקורת" של עצמו, שיטה שמנטרלת את ההבדלים האנטומיים העצומים שיש בין אפים של אנשים שונים.
המדידה נעשתה ברינומנומטריה אחורית (posterior rhinomanometry) — טכניקה שמודדת בו-זמנית את קצב זרימת האוויר דרך האף ואת הפרש הלחצים לאורכו. מהשניים האלה אפשר לחשב שני דברים: כמה האף "מתנגד" למעבר האוויר, וכמה אנרגיה בפועל מושקעת בכל נשימה. זו מדידה אובייקטיבית, לא דיווח עצמי על תחושה.
15 מבוגרים בריאים רכבו על ארגומטר אופניים במאמץ מדורג (50 עד 230 ואט) בנשימה דרך האף בלבד, פעם עם מדבקת אף חיצונית ופעם בלי.
הדבר המשמעותי ביותר במחקר הזה הוא לא מספר בודד, אלא פיצול. המדבקה לא עשתה את אותו דבר לכל המשתתפים.
החוקרים קבעו סף מספרי: ירידה של יותר מ-0.5 יחידות בהתנגדות האף (cmH2O/l/s, נמדדת בזרימה של 0.4 ליטר לשנייה), בשאיפה, בנשיפה או בשתיהן, כבר במנוחה. 11 מתוך 15 המשתתפים עברו את הסף הזה והוגדרו "מגיבים" (responders). ארבעה לא עברו אותו.
כדאי לקחת את זה ברצינות ולא לגלגל את זה הצידה. מבנה האף שונה מאדם לאדם — צורת הפרוזדור, עובי הרקמה, מידת ההיצרות הטבעית, סטייה במחיצה. מדבקה חיצונית פועלת על אזור אחד ומוגדר, ואצל חלק מהאנשים פשוט אין שם מספיק מה לשפר.
כל התוצאות שמפורטות בהמשך נמצאו בקבוצת המגיבים. זה הסייג המרכזי של המחקר הזה, והוא נאמר בו במפורש.
כאן יש ממצא שנוגד את האינטואיציה: ככל שהאוורור עלה — כלומר ככל שנשמו יותר אוויר בדקה — התנגדות האף דווקא ירדה, בשתי הקבוצות. הסיבה מוכרת בפיזיולוגיה: מאמץ גורם לכלי הדם ברירית האף להתכווץ, הרירית מתכווצת מעט, והמעבר נפתח מעצמו.
אבל אצל המגיבים, ההתנגדות עם המדבקה נטתה להישאר נמוכה יותר לאורך כל טווח המאמץ. כלומר היתרון לא נמחק כשהגוף "פתח" את האף בעצמו.
ממצא נוסף, ואולי המעניין ביותר למתאמנים: כשבוחנים את ההתנגדות ברגע של שיא הזרימה בשאיפה — לא בממוצע, אלא ברגע החזק ביותר — היא דווקא עלתה ככל שהאוורור גדל. וגם שם, עם המדבקה היא הייתה נמוכה יותר. במילים אחרות: הרגע הכי "יקר" בנשימה, פסגת השאיפה, הוא בדיוק הרגע שבו נמדד ההבדל.
לגבי כמות האוויר עצמה: האוורור עלה עם עוצמת המאמץ, ונטה להיות גבוה יותר עם המדבקה. החוקרים בחרו במילה "נטה" בכוונה, ולכן גם אנחנו — זו מגמה שנצפתה, לא ממצא חד-משמעי.
כשאתם שואפים חזק, הלחץ בתוך האף יורד מתחת ללחץ שבחוץ — וההפרש הזה מושך את דפנות הנחיר פנימה. בעוצמה מספקת מגיעים להגבלת זרימה (flow limitation): נקודה שבה להתאמץ יותר בשאיפה כבר לא מכניס יותר אוויר, כי ככל שמושכים חזק יותר, כך הדופן נשאבת פנימה חזק יותר. זו התחושה המוכרת של "האף נסגר לי".
ברמת אוורור של כ-35 ליטר לדקה, המדבקה הקטינה גם את הגבלת הזרימה וגם את ההיסטרזיס של עקומת הלחץ-זרימה בשאיפה. היסטרזיס פירושו שהיחס בין לחץ לזרימה שונה בדרך "הלוך" ובדרך "חזור" של אותה שאיפה עצמה — סימן לכך שהרקמה משנה צורה תוך כדי הנשימה. כשההיסטרזיס קטן, המעבר מתנהג בצורה יציבה יותר.
מכאן ניסוח המסקנה של החוקרים: מדבקת האף מקשיחה מבחוץ את הדפנות הצדדיות של פרוזדור האף (lateral nasal vestibule walls), ובכך מונעת חלק מהקריסה. אצל המגיבים, זה תורגם לירידה בעבודת הנשימה בשאיפה בכל נשימה ובהספק הנשימתי דרך האף במהלך המאמץ — כלומר פחות אנרגיה בזבוזית על ההעברה עצמה.
המחקר הזה עוסק בקטגוריה — במדבקות אף חיצוניות ובמנגנון הפיזיקלי שעליו הן בנויות. הוא לא בדק מותג, ואי אפשר להסיק ממנו דבר על מוצר מסוים.
מה שהוא כן הראה, ובאופן מדיד: אצל רוב המשתתפים (אך לא כולם), מדבקה חיצונית הורידה את התנגדות האף, דחתה את הנקודה שבה הנחיר קורס פנימה, והפחיתה את האנרגיה שנדרשה להעביר אוויר דרך האף במאמץ.
מה שהוא לא הראה: שמישהו רץ מהר יותר, החזיק מעמד זמן רב יותר, או צרך יותר חמצן. אלה שאלות אחרות לחלוטין, שנבדקו במחקרים נפרדים — ושם התמונה פחות חד-משמעית. נשימה נוחה יותר היא לא אותו דבר כמו ביצוע טוב יותר, וכדאי להחזיק את שתי האמירות האלה בנפרד.
זהו מחקר קטן: 15 משתתפים בלבד, כולם מבוגרים בריאים, ולכן אי אפשר להכליל ממנו על אוכלוסיות עם בעיות אף מאובחנות או על ספורטאים תחרותיים. תנאי הנשימה דרך האף בלבד הוא תנאי מלאכותי — בפעילות אמיתית רוב האנשים עוברים לנשימה משולבת דרך הפה כשהעוצמה עולה, וככל שזה קורה כך יורדת הרלוונטיות של הממצא. מצב הביקורת היה \"בלי מדבקה\", ולא מדבקת דמה (סְהַאם), ולכן לא ניתן להפריד לחלוטין בין ההשפעה המכנית לבין השפעת הידיעה שהמדבקה מודבקת. חלק מהממצאים מנוסחים במחקר עצמו כמגמה (\"נטה להיות\") ולא כתוצאה חד-משמעית, וכך יש לקרוא אותם. חשוב מכל: 4 מתוך 15 המשתתפים לא הגיבו כלל, וכל התוצאות החיוביות מתייחסות לקבוצת המגיבים בלבד. המחקר מדד מכניקה ואנרגיה של הנשימה — לא ביצועים, לא סיבולת ולא צריכת חמצן — ועבודת הנשימה דרך האף היא ממילא רק חלק מעבודת הנשימה הכוללת של הגוף. לבסוף, המחקר בחן מדבקות אף חיצוניות כקטגוריה ולא מוצר מסחרי מסוים. מדבקות אף אינן אביזר רפואי, ואינן מיועדות לאבחן, לטפל או למנוע מחלה כלשהי, לרבות דום נשימה בשינה.
לא. המחקר פורסם בשנת 2000 ובדק מדבקת אף חיצונית (ENDS) כקטגוריה — כלומר את המנגנון של הקשחת דפנות פרוזדור האף מבחוץ. זה המנגנון שעליו בנויות מדבקות האף שלנו, אבל שום מחקר כאן לא בדק מוצר מסחרי מסוים, ולא נכון להציג את הממצאים כאילו נמדדו על מוצר ספציפי.
חלקית. המחקר כפה על המשתתפים נשימה דרך האף בלבד לאורך כל המאמץ, וזה תנאי מלאכותי. בעוצמות נמוכות ובינוניות רוב האנשים עדיין מעבירים חלק ניכר מהאוויר דרך האף, ושם הממצא רלוונטי. ככל שהעוצמה עולה והמעבר לנשימת פה גובר, כך משקלה של התנגדות האף בתמונה הכוללת קטן.
המחקר לא סיפק שום דרך לנבא זאת מראש — הוא סיווג את המשתתפים בדיעבד, לפי מדידה במעבדה. הסימן המעשי היחיד שנשאר הוא ההרגשה שלכם בשאיפה עמוקה, עם ובלי, ורצוי בזמן פעילות ולא בישיבה. אצל ארבעה מתוך 15 המשתתפים לא נמדד שינוי משמעותי, וזה נתון שכדאי להכיר מראש.
Gehring JM, Garlick SR, Wheatley JR, Amis TC. Nasal resistance and flow resistive work of nasal breathing during exercise: effects of a nasal dilator strip. J Appl Physiol. 2000;89(3):1114–1122.
המחקר עוסק במרחיבי אף חיצוניים כקטגוריה — המנגנון שעליו מבוססים מוצרי Protella — ולא במוצר מסוים בשמו. תוצאות משתנות בין אנשים. המוצרים אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.