משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › ספורט וביצועים
PLOS ONE · 2025
מחקר PLOS ONE מ-2025 מדד מה קורה כשנושמים דרך האף בלבד בעצימויות שונות. במנוחה ובטווח האימון הבינוני — שם רוב האנשים מבלים את רוב זמן האימון — האף לבדו עמד במשימה כמעט ללא הבדל.
מחקר שפורסם ב-PLOS ONE בשנת 2025 בחן מה קורה בגוף כשמתאמנים בנשימת אף בלבד לעומת נשימה רגילה, לאורך עצימויות שונות. במנוחה ובעצימות בינונית כמעט לא נמצא הבדל בין השתיים. כלומר, בטווח שבו רוב האנשים מבלים את רוב זמן האימון שלהם — הריצה הקלה, הרכיבה, אימון הכוח, החימום — האף לבדו מספק את האוויר שהגוף מבקש. במאמץ מקסימלי הפה מצטרף באופן טבעי, וכך בדיוק בנויה מערכת הנשימה.
כאן נכנס לתמונה מה שהמדבקה עושה מכנית. היא נדבקת על גשר האף ומרימה את דופן הנחיר מבחוץ, כך שהנתיב הצר ביותר בכניסת האוויר נפתח והאוויר זורם פנימה דרך האף בקלות רבה יותר. ככל שהנשימה דרך האף נוחה יותר, כך פשוט יותר להישאר בה לאורך אותו טווח אימון שבו האף ממילא עומד בדרישה, ולשמור את הפה לרגעים שבהם באמת צריך אותו.
יש רגע שכולם מכירים. במנוחה הנשימה דרך האף נוחה ושקטה, ואז המאמץ עולה — או שהלילה מגיע והאף מרגיש צר — והפה נפתח כמעט מעצמו. עד היום זו הייתה בעיקר תחושה. צוות חוקרים איטלקי החליט למדוד אותה.
המחקר, שפורסם ב־PLOS ONE בשנת 2025 תחת השם BreathWISE, שאל שאלה ישירה: כמה אוויר הגוף מצליח להזיז כשכל האוויר חייב לעבור דרך האף בלבד, ובאיזו נקודה בדיוק רוחב המעבר מתחיל להיות משמעותי.
זו שאלה שנוגעת בכל מי שמתאמן, ובכל מי ששוכב במיטה בערב ומרגיש שהאוויר נכנס בקושי. אם רוחב הנתיב באף הוא זה שקובע כמה אוויר זורם, אז כל דבר שמרחיב את הנתיב הזה משנה את חוויית הנשימה.
שנים־עשר מבוגרים בריאים ולא־מעשנים, בגיל ממוצע 28.6, מחציתם גברים, עברו כל אחד ארבעה מבחני מאמץ קרדיו־נשימתיים מלאים. בין מבחן למבחן הפרידו לפחות 24 שעות, כדי שכל בדיקה תתחיל מאותה נקודת פתיחה.
בכל מבחן נבדק תנאי נשימה אחר, והסדר בין התנאים הוגרל: נשימה חופשית דרך האף והפה; נשימה דרך האף בלבד, כשהפה חסום; נשימה דרך הפה בלבד, כשהאף חסום; ונשימה כשנחיר אחד חסום. זהו מבנה שנקרא מחקר צולב — כל משתתף משמש כקבוצת הביקורת של עצמו, וכך ההבדלים שנמדדים נובעים מתנאי הנשימה ולא מהבדלים בין אנשים.
הבדיקה עצמה נערכה על ארגומטר אופניים ממוחשב, בקצב דיווש של 60 עד 65 סיבובים בדקה, כשהעומס עולה בהדרגה עד תשישות — כעשר דקות בכל מבחן. דרך מסכה נמדדו, נשימה אחר נשימה, צריכת החמצן, פליטת הפחמן הדו־חמצני ונפח האוויר לדקה (ונטילציה — כמות האוויר שנכנסת ויוצאת מהריאות בכל דקה).
מחקר PLOS ONE 2025 מדד כמה אוויר עובר דרך האף בכל רמת מאמץ, ומצא שבמנוחה ובעצימות בינונית האף לבדו מספק את כל מה שהגוף צריך.
במנוחה, וגם בעצימות נמוכה ובינונית, הנשימה דרך האף בלבד סיפקה את הצרכים באותה מידה כמו נשימה חופשית — הערכים המטבוליים והנשימתיים היו דומים. זהו בדיוק הטווח שבו מתרחש רוב האימון של רוב האנשים, ובו נמצא גם לילה שלם של שינה.
בשיא המאמץ המספרים הראו עד כמה רוחב המעבר קובע. כשכל האוויר עבר דרך האף, נפח האוויר לדקה עמד על 55.2 ליטר לעומת 88.2 ליטר בנשימה חופשית; צריכת החמצן הגיעה ל־28.0 מ"ל/ק"ג/דקה לעומת 33.4; והעומס שהושג היה 184.8 ואט לעומת 207.0.
גם אופי הנשימה השתנה: 30.4 נשימות בדקה במקום 41.3, כלומר עמוקות ואיטיות יותר, וריכוז הפחמן הדו־חמצני בסוף הנשיפה עלה מ־37.3 ל־45.0 מ"מ כספית. במילים פשוטות, המספרים האלה הם מדידה ישירה של דבר אחד: כמות האוויר שזורמת תלויה ברוחב הנתיב שדרכו היא עוברת.
התנגדות נשימתית היא כמה כוח נדרש כדי להזרים אוויר דרך צינור. ככל שהצינור צר יותר, כך נדרש יותר מאמץ כדי להעביר דרכו את אותו נפח אוויר. נתיב האוויר באף צר מזה שבפה, ולכן הוא זה שמכתיב את קצב הזרימה.
הנקודה הצרה ביותר לאורך כל הדרך נמצאת ממש בכניסה — אזור שנקרא מסתם האף, המקטע הצר שמיד אחרי פתח הנחיר, שבו הדופן הצדדית רכה ועשויה סחוס ורקמה. שם נקבע, יותר מבכל מקום אחר, כמה אוויר ייכנס פנימה בכל נשימה.
וזו בדיוק הסיבה שכדאי שהאוויר ימשיך לעבור דרך האף. האף מסנן, מחמם ומלחלח את האוויר ומאט את זרימתו לפני שהוא מגיע לריאות. העבודה הזאת שווה הרבה — כל עוד הנתיב פתוח מספיק כדי לתת לאוויר לעבור בנוחות.
מדבקת אף היא פס דבק שבתוכו קפיצים גמישים. היא נדבקת על גשר האף, ומשם היא מנסה כל הזמן להתיישר — והמתח הזה מרים את דופן הנחיר כלפי חוץ. הפעולה מכנית לחלוטין: אין בה חומר פעיל, אין בליעה, היא עובדת מבחוץ בלבד.
המקום שבו היא פועלת הוא בדיוק אזור מסתם האף, אותה נקודה צרה בכניסת האוויר. הרחבה שם מקטינה את ההתנגדות בקטע שקובע את הזרימה, כך שאותה נשימה עצמה מכניסה אוויר בקלות רבה יותר, דרך האף.
בפועל זה מרגיש פשוט מאוד. בלילה האוויר נכנס בלי מאמץ, ונוח יותר להישאר עם נשימה דרך האף לאורך כל השעות. באימון, בעצימויות שבהן מתקיים רוב האימון, הנשימה מהאף מפסיקה להיות עבודה קשה והופכת לזרימה שקטה שמלווה אותך מההתחלה ועד הסוף.
המחקר מראה שבמנוחה ובעצימות בינונית כמעט אין הבדל בין נשימת אף בלבד לנשימה רגילה — האף מסוגל לספק את האוויר שהגוף צריך לאורך רוב זמן האימון. המדבקה עוסקת בצד המכני של אותו סיפור: היא מרימה את דופן האף מבחוץ ומרחיבה את נתיב האוויר, כך שהנשימה דרך האף דורשת פחות מאמץ. המחקר מסביר למה כדאי להישאר עם האף, והמדבקה עוזרת לעשות את זה בנוחות.
האף הוא לא רק פתח. הוא מסנן את האוויר, מחמם ומלחלח אותו בדרך לריאות, ומכתיב קצב נשימה יציב ומדוד יותר. באימון בחוץ, באוויר קר או יבש, זה מורגש היטב בגרון ובתחושה הכללית לאורך הדרך. הנקודה הצרה של הנתיב הזה נמצאת ממש בכניסה לנחיר, ובדיוק שם המדבקה פועלת — מרימה את הדופן מבחוץ ומשאירה את המעבר פתוח יותר מהחימום ועד הסיום.
התחושה הראשונה מגיעה מיד עם ההדבקה: שאיפה עמוקה דרך האף מרגישה פתוחה יותר, כאילו הנחיר נמשך קלות החוצה. באימון עצמו מתאמנים מדווחים שקל להם יותר להחזיק פה סגור בטווח הקל והבינוני, ושהנשימה מתיישבת בחזרה לקצב מהר יותר אחרי מאמץ. אחרי כמה אימונים זה הופך להרגל — הפה נשאר סגור מעצמו לאורך רוב הדרך.
בראש ובראשונה למי שמתאמן ברובו בטווח הקל עד הבינוני — רצי סיבולת, רוכבים, הליכה מהירה, אימוני כוח וקבוצות — כי זה בדיוק הטווח שבו המחקר מראה שהאף עומד בדרישה. מתאים במיוחד גם למי שמרגיש שהנשימה דרך האף נעשית מאומצת באמצע האימון, למי שמתאמן בחוץ באוויר קר, ולמי שמנסה להתרגל לנשימת אף ומחפש דרך להחזיק בה בלי להילחם. בכל אחד מהמקרים ההרמה החיצונית עושה את העבודה השקטה של להשאיר את הנתיב פתוח.
Mapelli M, Salvioni E, et al. Nasal vs. oral breathing strategies in healthy individuals during cardiorespiratory exercise testing (BreathWISE). PLOS ONE. 2025.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.