משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › פיזיולוגיה של הנשימה
BMC Oral Health · 2021
מטא-אנליזה שאספה עשרה מחקרים נשענת על הנחה שחוזרת בכל הספרות הרפואית: נשימה דרך האף היא הדפוס שהגוף מעדיף, ונשימה דרך הפה היא סימן לכך שהאף לא מעביר מספיק אוויר.
בספרות הרפואית הנשימה דרך האף היא דפוס ברירת המחדל של הגוף — הדרך שבה מערכת הנשימה בנויה לעבוד, ביום ובלילה. מטא-אנליזה שפורסמה ב-BMC Oral Health בשנת 2021, שריכזה 10 מחקרים ו-1358 ילדים, נשענת בדיוק על ההנחה הזו: כשהאוויר עובר דרך האף הכול מתנהל כמתוכנן, ומעבר לנשימה דרך הפה מתואר בספרות כסימן לכך שהאף אינו מעביר מספיק אוויר.
זו בדיוק הנקודה שבה נכנסת מדבקת האף. המדבקה פועלת מכנית, מבחוץ: היא נדבקת על החלק הרך של האף, מרימה בעדינות את דפנות הנחיריים ומרחיבה את המעבר שדרכו נכנס האוויר. ככל שהמעבר פנוי יותר, כך קל יותר לנשימה להישאר במסלול שהגוף מעדיף — דרך האף. הפעולה מתרחשת באותה שנייה שבה מדביקים, בלי ג'ל, בלי תרסיס ובלי דבר שנכנס פנימה.
רובנו לא עוצרים לחשוב על זה, אבל לאוויר יש שני מסלולים להיכנס דרכם לגוף: האף והפה. ביום אנחנו יכולים לבחור. בלילה, כשהשליטה המודעת נעלמת, האוויר פשוט זורם במסלול הפתוח יותר.
קבוצת חוקרים רצתה לבדוק מה נובע מהבחירה הזאת לאורך זמן. השאלה שהציבו הייתה ישירה: האם קיים הבדל מדיד במבנה הפנים ובנתיב האוויר בין ילדים שנושמים דרך האף לבין ילדים שנושמים דרך הפה. התוצאות פורסמו בכתב העת BMC Oral Health בשנת 2021.
זו שאלה שנוגעת בהרבה יותר מגיל הילדות. היא בודקת עד כמה מסלול האף הוא באמת מסלול ברירת המחדל של הגוף, ומה קורה למערכת כולה כשהאוויר נכנס דרכו.
המחקר הוא סקירה שיטתית ומטא-אנליזה. במקום להסתמך על מחקר בודד, השיטה הזאת אוספת את כל המחקרים שעומדים בקריטריונים שהוגדרו מראש ומאחדת את המספרים שלהם לכדי תוצאה משוקללת אחת. כך תוצאה שחוזרת על עצמה במקומות שונים מקבלת משקל אמיתי.
נאספו 10 מחקרי תצפית מבוקרים, ובסך הכול 1,358 ילדים בגילי 2 עד 14 — 643 שנשמו דרך הפה ו-715 שנשמו דרך האף. גודל כזה מאפשר להשוות קבוצות ברמת פירוט שמחקר יחיד לא מגיע אליה.
כלי המדידה היה צפלומטריה: צילום רנטגן צדי של הגולגולת, שעליו מסמנים נקודות ציון אנטומיות קבועות. מהנקודות האלה מודדים זוויות במעלות ומרחקים במילימטרים. מכיוון שנקודות הציון זהות בכל מעבדה בעולם, אפשר להשוות מדידות שנעשו במקומות שונים ולהניח אותן זו לצד זו.
מטא-אנליזה שאיגדה 10 מחקרים ו-1,358 ילדים בגילי 2 עד 14 השוותה מדידות רנטגן בין נושמי אף לנושמי פה.
הפער הבולט ביותר היה בזווית שבה יושבת הלסת התחתונה. אצל נושמי האף זווית מישור הלסת ביחס לבסיס הגולגולת, המסומנת SNGoGn, הייתה נמוכה ב-4.10 מעלות — כלומר הלסת מסובבת פחות כלפי מטה. באותו כיוון, הזווית בין מישור החיך למישור הלסת (PP-MP) הייתה קטנה יותר ב-4.92 מעלות, ומישור הנשיכה (SN-OP) היה מתון יותר ב-3.05 מעלות.
גם מיקום הלסתות עצמן נמדד. אצל נושמי האף הלסת העליונה ישבה קדימה יותר ב-1.63 מעלות (SNA), הלסת התחתונה קדימה יותר ב-1.96 מעלות (SNB), והפער ביניהן (ANB) היה קטן יותר ב-0.90 מעלות. במילים אחרות, שתי הלסתות ישבו במנח מאוזן יותר זו מול זו.
הממצא שנוגע ישירות לזרימת האוויר הוא זה:
האף אינו רק פתח. הוא מסנן את האוויר מחלקיקים, מחמם אותו לטמפרטורת הגוף ומלחלח אותו לפני שהוא ממשיך פנימה. אוויר שנכנס דרך הפה מדלג על שלוש הפעולות האלה ומגיע כמו שהוא.
יש לאף גם תפקיד שקט יותר. המעבר שלו צר יחסית, ולכן הוא יוצר התנגדות עדינה לזרימה. ההתנגדות הזאת מווסתת את קצב הנשימה ומאטה אותה — הנשימה יוצאת עמוקה ומדודה יותר, ולא מהירה ושטחית.
כאן מתחברות שתי החוליות. כשהמעבר באף צר, הגוף מחפש את הדרך הפתוחה: הפה נפתח, והלסת נוטה כלפי מטה ואחורה כדי ליצור מרחב לאוויר. המנח הזה, כשהוא חוזר לילה אחר לילה לאורך שנים, הוא בדיוק מה שהמדידות בצילומים תפסו. המסלול שדרכו נכנס האוויר מכתיב את המנח, והמנח משפיע חזרה על רוחב נתיב האוויר.
המחקר עוסק במסלול שדרכו נכנס האוויר. המדבקה פועלת על החוליה הראשונה במסלול הזה — הכניסה עצמה. היא רצועה גמישה שנדבקת על החלק הרך של האף, ממש מעל הנחיריים, וכשהיא נצמדת היא מרימה בעדינות את דפנות הנחיר כלפי חוץ ומרחיבה את המעבר שדרכו האוויר נכנס. זו פעולה מכנית לחלוטין, מבחוץ, בלי חומר פעיל ובלי מה שנכנס לגוף.
ההיגיון פשוט: כשהמעבר באף רחב יותר, אותו נפח אוויר עובר דרכו במאמץ קטן יותר. בלילה זה אומר שהאוויר מוצא את דרכו פנימה דרך האף בקלות רבה יותר, במקום שהפה ייפתח מעצמו כדי לפצות. באימון, כשהדרישה לאוויר עולה בחדות, כניסה רחבה יותר מקלה על שאיבת האוויר דרך האף — ולשם כך גרסת האימון, GudSport, מגיעה עם דבק עמיד בזיעה, בעוד GudSlip מיועדת לשעות השינה.
מי שנרדם עם אף צר מכיר את הרגע שבו הפה נפתח מעצמו, בלי שביקש. מדבקה על האף מחזירה את הנשימה למסלול הטבעי שלה בדרך הפשוטה ביותר שיש — היא פשוט פותחת אותו. אתה נושם דרך האף כי הוא פנוי, לא כי אתה מתאמץ.
המחקר מנסח עיקרון: הגוף מיועד להעביר אוויר דרך האף, ומעבר לנשימה דרך הפה מתואר בספרות כסימן לכך שהאף אינו מעביר מספיק אוויר. המדבקה עוסקת בדיוק בצד הפיזי של המשוואה — היא מרימה מבחוץ את דפנות האף ומרחיבה את המעבר, כך שלאוויר קל יותר לזרום דרכו. העיקרון מגיע מהספרות, הפתרון המכני מגיע מהמדבקה.
האף אינו רק פתח כניסה. הוא מסנן, מחמם ומלחלח את האוויר לפני שהוא ממשיך פנימה, ויוצר התנגדות עדינה שמייצרת נשימה מסודרת ואיטית יותר. הפה פשוט אינו בנוי לתפקידים האלה. לכן כשהמעבר באף פתוח יותר, הנשימה נשארת במקום שהגוף מעדיף אותה.
ההרגשה מיידית. ברגע שהמדבקה נדבקת והמתיחה שלה משתחררת, מרגישים את דפנות הנחיריים נפתחות ואת האוויר נכנס בנוחות רבה יותר — זו פעולה מכנית, לא חומר שצריך להיספג. משתמשים רבים מספרים שאחרי כמה לילות המדבקה כבר הופכת לחלק טבעי מהשגרה שלפני השינה.
למי שמזהה בעצמו שהנשימה נוטה לנדוד אל הפה — בלילה, בחדר ממוזג ויבש, או באמצע מאמץ גופני. גם למי שהאף שלו פשוט מרגיש צר ורוצה עזרה פשוטה וחיצונית שתפתח את המעבר. GudSlip נועד לשעות השינה, GudSport למי שרוצה לשמור על נשימת אף גם כשהקצב עולה.
שלושה דברים עושים את ההבדל: עור נקי ויבש לפני ההדבקה, מיקום מדויק על החלק הרך של האף, ולחיצה קלה של כמה שניות שמקבעת את הדבק. מומלץ להשתמש כמה לילות ברצף — כך הפתיחה הופכת לחלק קבוע מהשגרה ולא לניסיון חד-פעמי. בבוקר מרטיבים מעט במים חמימים ומסירים בעדינות.
Zhao Z, et al. Effects of mouth breathing on facial skeletal development in children: a systematic review and meta-analysis. BMC Oral Health. 2021;21(1):108.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.