משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › שינה ונחירות
European Respiratory Journal · 2000
תדירות הנחירות ירדה ל-173 בשעה עם מרחיב אף חיצוני, לעומת 258 בשעה עם פלצבו — הפרש של 85 נחירות בכל שעת שינה. הכול נמדד בפוליסומנוגרפיה של לילה שלם, בניסוי אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו.
המחקר מצביע על עיקרון פשוט בפיזיולוגיה של הנשימה: כשנתיב האוויר באף רחב יותר, האוויר עובר בו בקלות רבה יותר, והנשימה זורמת דרך האף במקום להיאבק במעבר צר. הנחירה עצמה נולדת מרטט של רקמות רכות בדרכי הנשימה העליונות כשהאוויר חולף על פניהן, וככל שהמעבר באף פנוי יותר, כך התנאים לרטט הזה פוחתים. במעבדת השינה זה תורגם למספר מדוד: פחות אירועי נחירה בכל שעה.
מדבקת האף שלנו פועלת בדיוק על החוליה הזאת, ומבחוץ. בתוך המדבקה יש רצועות קפיציות שמנסות תמיד לחזור למצב ישר; כשהן נדבקות לעור משני צידי האף, הכוח הזה מרים את דופן האף כלפי חוץ ומרחיב את נתיב האוויר במקום הצר ביותר שלו. זו פעולה מכנית בלבד — קפיץ ועור, בלי חומר פעיל — והיא מחזיקה כל עוד המדבקה על האף. בשבילכם זה אומר להיכנס למיטה עם אף פנוי, לנשום דרכו לאורך הלילה, ולתת לשינה לעשות את שלה.
נחירה היא אחד הדברים שקשה למדוד מבפנים. מי שנוחר ישן, ומי שסופר את הנחירות הוא בדרך כלל בן או בת הזוג שלצידו. דיווחים כאלה על מרחיבי אף חיצוניים היו מעודדים כבר שנים, וצוות חוקרים החליט לקחת את השאלה צעד אחד קדימה: להעביר אותה למכשור.
המטרה הייתה ברורה — לבדוק במעבדת שינה מה קורה לתדירות הנחירות כשנתיב האוויר באף נפתח מבחוץ. במקום להסתמך על תחושה של הבוקר שאחרי, לחבר את הנבדק לניטור שינה מלא ולספור כל אירוע נחירה לאורך הלילה.
גם האוכלוסייה שנבחרה הותאמה בדיוק לשאלה: אנשים שהאף שלהם נוטה להיות גדוש דרך קבע, כלומר בדיוק המקרה שבו האף הוא צוואר הבקבוק של הנשימה. אם פתיחת האף אכן משנה את התמונה, כאן זה אמור להתגלות בבירור.
המחקר נבנה כניסוי אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו, בתכנון צולב. תכנון צולב (crossover) פירושו שכל משתתף עבר את שני התנאים — לילה אחד עם מרחיב האף החיצוני ולילה אחד עם מדבקת פלצבו — כך שכל אדם שימש נקודת ההשוואה של עצמו. זו אחת ההשוואות הנקיות שקיימות: אותו אף, אותו גוף, אותה מיטה.
המונח כפול-סמיות אומר שזהות המדבקה הוסתרה גם מהמשתתף וגם ממי שהעריך את התוצאות, כך שהמספר שיצא מהלילה משקף את מה שהתרחש בפועל. סדר הלילות נקבע בהגרלה, וכל משתתף עבר לפני כן לילה במעבדה שבו תועדה הנחירה שלו ואושר שהוא אכן נוחר.
המדידה עצמה נעשתה בפוליסומנוגרפיה — ניטור שינה מלא שרושם במקביל את שלבי השינה, את הנשימה ואת קול הנחירה. כך התקבל נתון אחד וברור לכל לילה: כמה אירועי נחירה בשעה.
לילה שלם של מדידה אובייקטיבית במעבדת שינה: 173 נחירות בשעה עם מרחיב אף חיצוני, מול 258 נחירות בשעה עם פלצבו (p=0.016).
בלילה עם מרחיב האף החיצוני נמדדו 173 נחירות בשעה (±29). בלילה עם הפלצבו נמדדו 258 נחירות בשעה (±34). ההפרש בין השניים — 85 נחירות פחות בכל שעת שינה — היה מובהק סטטיסטית, עם p=0.016.
המספרים האלה הגיעו ממכשור שרשם את הלילה מתחילתו ועד סופו, ולא מהערכה שנעשית בבוקר. וזה גם מה שהופך אותם לשימושיים: הפרש של 85 אירועים בשעה מצטבר שעה אחר שעה לאורך לילה שלם.
מסקנת החוקרים נוסחה ישירות: התוצאות תומכות בהשערה שמרחיב אף חיצוני יעיל בהפחתת כמות הנחירות אצל אנשים עם גודש אף כרוני. הם הוסיפו שהממצא האובייקטיבי הזה עולה בקנה אחד עם דיווחים קודמים על שיפור בנחירה, כפי שהעריכו אותם בני ובנות הזוג.
המחקר עצמו נפתח בקישור פיזיולוגי: אצל אנשים עם גודש אף כרוני, הנחירה קשורה להתנגדות מוגברת של האף לזרימת האוויר. התנגדות כאן היא בדיוק מה שהמילה אומרת — כמה עבודה נדרשת כדי להעביר את האוויר דרך המעבר.
האזור הצר ביותר בכל נתיב האוויר האפי נמצא ממש בכניסה לאף, במקום שנקרא המסתם האפי (nasal valve): קטע קצר בגובה החלק העליון של הנחיר, שבו דופן האף רכה וגמישה יחסית. כשהמעבר שם מצטמצם, האוויר נאלץ להאיץ כדי לעבור, והזרימה נעשית סוערת יותר במורד הדרך.
נחירה נולדת מרטט של רקמות רכות בדרכי הנשימה העליונות כשהאוויר חולף על פניהן. ככל שהאוויר נכנס דרך מעבר רחב ופנוי יותר, כך התנאים לרטט הזה פוחתים — וזה בדיוק מה שהמכשור במעבדת השינה תרגם למספר נמוך יותר של אירועי נחירה בשעה.
מה שנבדק במעבדה הוא מרחיב אף חיצוני — מדבקה קפיצית שנדבקת על גב האף מבחוץ. זהו בדיוק עקרון הפעולה של מדבקות האף שלנו: רצועות קפיציות בתוך המדבקה שואפות תמיד לחזור למצב ישר, וכשהן מוצמדות לעור משני צידי האף הכוח הזה מרים את דופן האף כלפי חוץ ופותח את המעבר הצר.
הפעולה כולה מכנית וחיצונית: המדבקה מחזיקה את נתיב האוויר פתוח כל עוד היא על האף, ומעודדת את הנשימה לעבור דרך האף. זו הסיבה שהשימוש בה פשוט כל כך — מדביקים, נכנסים למיטה, ומורידים בבוקר.
הדבר המרכזי שאפשר לקחת מהמחקר הוא ההקשר: כשהאף הוא צוואר הבקבוק, פתיחה שלו היא המקום שבו יש הכי הרבה מה להרוויח. אם אתם נכנסים למיטה עם תחושה שהאף עובד קשה, זו בדיוק הנקודה שבה מדבקת אף עושה את שלה.
ההרמה של דופן האף מתרחשת ברגע ההדבקה, ורוב האנשים מזהים את זה תוך שניות — השאיפה דרך האף מרגישה פנויה יותר. האפקט המכני נשמר כל עוד המדבקה על האף, ולכן הוא מלווה אתכם לאורך הלילה כולו.
כן. הפעולה מכנית לחלוטין, ולכן היא מתאימה לשימוש קבוע. מומלץ להשתמש במדבקה טרייה בכל לילה כדי לשמור על אחיזה מלאה — וזו גם הדרך הטובה ביותר לבסס הרגל של נשימה דרך האף בשינה.
בהחלט. המחקר בחר דווקא באנשים שהאף שלהם נוטה להיות גדוש, כי שם האף הוא צוואר הבקבוק של הנשימה — ושם ההרמה החיצונית של דופן האף עושה את ההבדל הגדול ביותר. ככל שהאף מרגיש עמוס יותר, כך יש יותר מה להרוויח מפתיחה שלו.
עקרון הפעולה זהה בשתיהן — הרמת דופן האף מבחוץ ופתיחת נתיב האוויר. ההבדל הוא בהתאמה: GudSlip מיועדת ללילה, עם דבק שנועד להחזיק לאורך שעות שינה; GudSport מיועדת לאימון, עם אחיזה שמתמודדת עם זיעה ותנועה. מי שרוצה את שתיהן פשוט משתמש בכל אחת בזמן שלה.
Pevernagie D, Hamans E, Van Cauwenberge P, Pauwels R. External nasal dilation reduces snoring in chronic rhinitis patients: a randomized controlled trial. Eur Respir J. 2000;15(6):996–1000.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.