משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › שינה ונחירות
Allergy & Rhinology · 2018
ב-2018 פורסמו שני ניסויים אקראיים על מדבקות אף חיצוניות — אחד מדד כמה אוויר באמת עובר, השני בדק מה קורה לעור אחרי שבעה לילות רצופים. הנה מה שנמצא בשתיהן.
שני מחקרים מבוקרים ניגשו לאותה שאלה משתי זוויות: כמה אוויר באמת נכנס דרך האף, ומה קורה לעור כשעונדים מדבקה לילה אחרי לילה. המדידה נעשתה ברינומטריה אקוסטית — מכשיר שמשרטט את חלל האף מבפנים, לא שאלון. כל שלוש המדבקות שנבדקו הגדילו את החתך הצר ביותר בחלל האף ואת נפח האף באופן מובהק מאוד. ואצל 82 משתתפים שענדו מדבקה שבעה לילות רצופים, כולם קיבלו ציון 0 בסולם הגירוי העורי, כלומר אפס גירוי.
המשמעות המעשית פשוטה. האזור הצר ביותר בחלל האף הוא הצוואר של כל מערכת הנשימה, וכל שינוי קטן בקוטר שלו מתורגם לשינוי גדול בכמות האוויר שעוברת. המדבקה שלנו עובדת בדיוק על הנקודה הזו — קפיצים גמישים שנצמדים לגשר האף, מרימים את הדפנות מבחוץ ומרחיבים את המעבר, כך שהאוויר נכנס דרך האף בקלות. בלילה זה אומר נשימה נוחה ורציפה יותר, ובאימון זה אומר יותר אוויר בכל שאיפה, בלי לפתוח את הפה.
יש רגעים שבהם האף פשוט לא מספק את הסחורה. בלילה, כשאתה שוכב ומנסה להירדם והאוויר נכנס בקושי. ובאימון, כשהקצב עולה והשאיפה נעשית חזקה ותובענית. בשני המצבים האלה השאלה המעשית זהה: האם אפשר לפתוח את מעבר האוויר באף מבחוץ, בלי תרופה ובלי שום דבר שנכנס פנימה.
ב-2018 פורסמו בכתב העת Allergy & Rhinology שני ניסויים אקראיים ומבוקרים של Ward, Ciesla, Becker ו-Shanga, שיצאו לענות בדיוק על זה. הניסוי הראשון שאל שאלה פיזיקלית: כשמדביקים מרחיב אף חיצוני, האם נתיב האוויר באמת נפתח במידה שאפשר למדוד במכשיר. הניסוי השני שאל שאלה יומיומית לא פחות: מה קורה לעור אחרי שבעה לילות רצופים של הדבקה.
שתי השאלות האלה הן בדיוק מה שמעניין מישהו ששוקל להתחיל להשתמש במדבקה — שהיא תעבוד, ושאפשר יהיה להשתמש בה שוב מחר בערב.
הכלי המרכזי בניסוי היה רינומטריה אקוסטית — שיטה ששולחת גל קול לתוך הנחיר וקוראת את ההד כדי למפות את שטח החתך לאורך המעבר. מהמפה הזו מוציאים שני מספרים: MCA, שטח החתך המינימלי, כלומר הנקודה הצרה ביותר בכל הנתיב, ואת נפח החלל בשלושת הסנטימטרים הראשונים של האף.
לצד המדידה המבנית נמדדה גם הזרימה עצמה: התנגדות הנשימה ברינומנומטריה, ו-PNIF — שיא זרימת האוויר בשאיפה דרך האף, כלומר כמה אוויר נכנס בשאיפה החזקה ביותר. ובנוסף נשאלו המשתתפים עד כמה קל להם לנשום, בסולם רציף מ-0 עד 100.
המערך היה קפדני. בניסוי הפתיחות השתתפו 50 מתנדבים בריאים (גיל ממוצע 28.8) בעיצוב הצלבה, כך שכל משתתף שימש כקבוצת הביקורת של עצמו — נמדד גם בלי מדבקה וגם עם שלושה סוגי מדבקות, עד שעתיים כל אחת. בניסוי סבילות העור השתתפו 82 מתנדבים שחולקו לשתי קבוצות של 41, השתמשו במדבקה שבעה לילות רצופים, והעור שלהם נבדק על ידי מעריך מסונוור בסולם גירוי עורי מדורג מ-0 עד 7.
שני ניסויים אקראיים ומבוקרים שפורסמו ב-Allergy & Rhinology בדקו מה קורה לאף כשמדביקים עליו מרחיב אף חיצוני.
בנקודת הפתיחה, לפני שהודבק משהו, שטח החתך המינימלי היה סביב 0.89 סמ"ר והנפח סביב 4.27 סמ"ק. אחרי הדבקת המדבקה, כל שלושת הסוגים שנבדקו הגדילו את שני המדדים האלה — גם את הנקודה הצרה ביותר וגם את הנפח — בעוצמה שהסיכוי שתתקבל במקרה קטן מאחד לעשרת אלפים.
גם הזרימה עצמה השתפרה: ההתנגדות ושיא זרימת השאיפה נעו לכיוון הטוב בכל שלוש המדבקות. ובמקביל למכשירים, גם התחושה הסובייקטיבית של המשתתפים — עד כמה קל לנשום — עלתה במידה חזקה מאוד ביחס לנקודת הפתיחה. במילים אחרות, מה שהמכשיר ראה, האנשים גם הרגישו.
ובצד השני: 82 משתתפים כפול שבעה לילות הם 574 לילות שימוש מצטברים, ובכל הבדיקות ובכל נקודות הזמן ציון הגירוי העורי היה 0 — כלומר אין גירוי. בשני הניסויים לא דווחה אף תופעת לוואי, דירוגי הנוחות והסרה היו טובים באופן מובהק מהאמצע הנייטרלי של הסולם בכל נקודת מדידה, וציוני ההיצמדות נשארו קרובים לקצה "מודבקת לחלוטין".
האף אינו צינור אחיד. בכניסה אליו, מעט מעבר לנחיריים, יש אזור שנקרא המסתם האפי הפנימי — הנקודה הצרה ביותר בכל דרכי הנשימה העליונות. זו בדיוק אותה MCA שהמכשיר מודד, וזה המקום שקובע כמה אוויר יעבור בפועל.
הצרות הזו היא צוואר בקבוק, ולכן היא גם ההזדמנות. בצינור, ההתנגדות לזרימה רגישה מאוד לקוטר: הרחבה קטנה בנקודה הצרה מתורגמת לרווח גדול בהרבה בכמות האוויר שעוברת. מדובר באזור שבו מעט שינוי משנה הרבה.
ויש כאן עוד פרט חשוב. הדפנות באזור הזה עשויות סחוס רך ועור, לא עצם. ככל שהשאיפה חזקה יותר — בשכיבה, במאמץ, בעלייה בקצב — הלחץ השלילי בפנים מושך אותן פנימה, והמעבר הצר נעשה צר עוד יותר בדיוק כשצריך אותו הכי פתוח. תמיכה מבחוץ פועלת בדיוק נגד הכיוון הזה.
המדבקה שלנו עובדת בדיוק על העיקרון המכני הזה. בתוך רצועת הפלסטר יש קפיצים גמישים שרוצים לחזור למצב ישר. כשמדביקים אותה על גשר האף, מעל הנחיריים, הקפיץ מושך את דפנות האף כלפי חוץ, מרים אותן ומרחיב את המעבר בנקודה הצרה — בלי חומר פעיל, בלי תרופה, ובלי שום דבר שנכנס לתוך האף.
בפועל זה אומר שני דברים שונים בשתי שעות שונות של היום. בלילה, עם GudSlip, המטרה היא שהנשימה דרך האף תישאר האפשרות הנוחה גם כשאתה שוכב ונרגע. באימון, עם GudSport, המטרה היא שכשהדרישה לאוויר עולה והשאיפה נעשית עמוקה וחזקה, המעבר יישאר פתוח ולא ייקרס פנימה.
וזו בעצם כל הנקודה. מדובר בפתרון פיזי, פשוט, שמוצמד מבחוץ לשלושים שניות בערב או לפני יציאה לריצה, ועושה דבר אחד: נותן לאוויר יותר מקום לעבור. השאר — הלילה שלך, האימון שלך — קורה מעצמו.
האף הוא לא רק פתח כניסה. הוא מסנן, מחמם ומלחלח את האוויר בדרכו לריאות, ומייצר את ההתנגדות שמאפשרת שאיפה עמוקה ומסודרת. הנקודה הקריטית במערכת הזו היא האזור הצר ביותר בחלל האף — שם כל תוספת קטנה בקוטר מתורגמת לזרימת אוויר גדולה בהרבה. המדבקה שלנו מרימה את דופן האף מבחוץ ומרחיבה בדיוק את המעבר הזה, כדי שהאוויר ייכנס דרך האף בקלות.
הקשר הוא המכניקה. רינומטריה אקוסטית שולחת גל קול לתוך האף ומשרטטת מהחזרות שלו את הצורה האמיתית של החלל — מכשיר, לא תחושה סובייקטיבית. במדידה הזו, שלוש המדבקות שנבדקו הגדילו את החתך הצר ביותר ואת נפח האף באופן מובהק מאוד. העיקרון מאחורי התוצאה פשוט ועקבי: הרמה חיצונית של דופן האף מרחיבה את המעבר. זה בדיוק מה שהמדבקה שלנו עושה בכל לילה, מהרגע שהיא נצמדת לגשר האף.
ההרגשה מגיעה מיד. ברגע שהקפיץ נפתח ומושך את דפנות האף החוצה, כבר השאיפה הראשונה מרגישה רחבה יותר, ורוב האנשים מזהים את ההבדל עוד לפני שהם נכנסים למיטה. בלילות הראשונים שמים לב בעיקר לכך שהנשימה נשארת דרך האף לאורך זמן, ואחרי כמה לילות זה כבר לא דורש מחשבה. באימון ההבדל מורגש בעיקר בעליית הדופק, כשהצורך באוויר גדל.
שימוש רצוף הוא בדיוק התרחיש שנבדק. 82 משתתפים ענדו מדבקה שבעה לילות ברצף, והעור נבדק בסולם גירוי מדורג: כולם קיבלו ציון 0, כלומר אפס גירוי. המדבקה שלנו משתמשת בדבק עדין שנועד למגע ממושך עם העור, ולהסרה נוחה מספיק להרטיב את הרצועה במים חמימים בבוקר ולקלף לאט משני הקצוות פנימה.
Ward J, Ciesla R, et al. Randomized Trials of Nasal Patency and Dermal Tolerability With External Nasal Dilators in Healthy Volunteers. Allergy & Rhinology. 2018.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה מכנית של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות.