משלוח חינם בקנייה מעל 200 ש''ח
מחקרים מאומתים › ספורט וביצועים
Frontiers in Physiology · 2025
שנים-עשר ספורטאי סיבולת מאומנים נבדקו בשלושה מצבי נשימה. כשהאף היה פתוח וחלק ממסלול הנשימה, הזמן עד תשישות היה ארוך יותר — גם אם לא באופן מובהק סטטיסטית.
המחקר ליווה 12 ספורטאי סיבולת מאומנים, עם VO2max ממוצע 67 — אנשים שיודעים לדחוף את הגוף עד הקצה ולמדוד את זה. כשהאף היה פתוח והיה חלק ממסלול הנשימה, הזמן עד תשישות היה ארוך יותר ב-2.8% עד 4.2% לעומת נשימת פה בלבד. הכיוון עקבי, גם אם לא מובהק סטטיסטית: המסלול האפי עשוי לתרום למאמץ. המחקר גם מדגיש שנשימה משולבת אף ופה היא הדפוס הטבעי במאמץ — האף מצטרף לפה, לא מחליף אותו.
כאן נכנס לתמונה מה שהמדבקה עושה. GudSport בנויה מקשתות אלסטיות שנצמדות מבחוץ לגשר האף ומושכות את דפנות האף כלפי חוץ. הפעולה מכנית ופשוטה: המעבר האפי מתרחב ונשאר פתוח יותר, גם כשקצב הנשימה עולה והשאיפה החזקה נוטה למשוך את הנחיריים פנימה. כך האף נשאר חלק פעיל ממסלול הנשימה לאורך כל האימון, ולא רק בחימום.
כשהמאמץ עולה, כמעט כולנו עוברים לנשום דרך הפה. הפה הוא צינור רחב שמעביר הרבה אוויר בבת אחת, והאף — צר ממנו בהרבה — נראה כאילו הוא יוצא מהמשחק. השאלה שקבוצת חוקרים החליטה לבדוק היא בדיוק זו: האם האף באמת מפסיק לתרום ברגע שהדרישה לאוויר מגיעה לשיא, או שהוא ממשיך לעבוד לצד הפה.
זו שאלה שנוגעת גם למי שלא מתחרה על אופניים. אותו מנגנון בדיוק פועל בלילה. כשהמעבר באף צר, האוויר מחפש דרך קלה יותר, הפה נפתח, והנשימה עוברת מסלול שהגוף לא תכנן בשבילה.
המחקר פורסם ב-Frontiers in Physiology בשנת 2025, על ידי Bergqvist, Reite ועמיתיהם, ובחן ספורטאי סבולת מאומנים תחת שלוש דרכי נשימה שונות — כשכל שאר התנאים נשארו זהים.
השתתפו בו 12 גברים, רוכבי אופניים וטריאתלטים מאומנים היטב, בגיל ממוצע של 30.6 ומאחוריהם כעשור ניסיון תחרותי. צריכת החמצן המרבית שלהם — VO₂max, כלומר כמות החמצן הגדולה ביותר שהגוף מסוגל לנצל בדקה ביחס למשקל הגוף — עמדה בממוצע על 67.2 מ״ל לק״ג לדקה. זה ערך גבוה מאוד, של אנשים שהמערכת הנשימתית שלהם עובדת קרוב לגבול היכולת.
כל משתתף עבר שלושה מבחני מאמץ נפרדים על ארגומטר אופניים, בהפרש של ארבעה ימים לפחות זה מזה. הפרוטוקול היה זהה בכל פעם: חמישה שלבים של שש דקות בעומסים עולים — 50 ואט, 100 ואט, ואז 40%, 58% ו-75% מהעוצמה המרבית האישית (ממוצע של כ-392 ואט) — ואחריהם עלייה רציפה עד תשישות שהחלה ב-80% מהעוצמה המרבית.
הדבר היחיד שהשתנה בין המבחנים היה דרך הנשימה: פה בלבד כשהאף חסום, פה ואף יחד, ופה ואף כשהאף נפתח מראש בתרסיס מכווץ כלי דם. במקביל נמדדה ההתנגדות האפית — כמה קשה לאוויר לעבור דרך האף — בבדיקת רינומנומטריה, ונפח האף והחתך הצר ביותר שלו נמדדו ברינומטריה אקוסטית.
12 רוכבי אופניים וטריאתלטים מאומנים עברו שלושה מבחני מאמץ עד תשישות, כשההבדל היחיד ביניהם הוא דרך הנשימה.
כשהאף היה חלק מהנשימה, הרוכבים החזיקו זמן ארוך יותר — מגמה שלא הגיעה למובהקות סטטיסטית. בתנאי של פה ואף יחד, הזמן עד תשישות היה ארוך ב-2.8% לעומת נשימת פה בלבד. כשהאף נפתח מראש, ההפרש עלה ל-4.2%. הסדר עקבי לאורך שלושת התנאים: ככל שהמעבר באף היה פנוי יותר, כך המאמץ נמשך יותר.
הממצא השני נמדד בתוך האף עצמו, והוא אולי המעניין מכולם: ההתנגדות האפית ירדה ביותר מ-50% בין תחילת המבחן לסיומו. האף של הרוכבים נפתח מעצמו תוך כדי הרכיבה, בדיוק כשהדרישה לאוויר הייתה בשיאה.
ולקנה מידה של יומיום: ספרות קודמת שהמחקר מסתמך עליה מציבה את המעבר מנשימת אף בלבד לנשימת פה ואף סביב 105 ואט בממוצע — עומס נמוך יחסית, שכל אחד עובר בהליכה מהירה במעלה או בעלייה במדרגות. מהנקודה הזו והלאה האף אינו נושא את הנשימה לבדו, אבל הוא נשאר שותף פעיל בה.
האף הוא המקטע הצר ביותר בנתיב האוויר. שטח החתך הקטן שלו הוא שיוצר את ההתנגדות, וכשהוא מצטמצם עוד — בגלל רירית נפוחה, מבנה אישי או שכיבה — הגוף מוצא את הדרך הקצרה ועובר לפה.
הסיבה שההתנגדות צונחת דווקא במאמץ היא מערכת העצבים הסימפתטית, אותה מערכת שמאיצה את הדופק ומכינה את הגוף לפעולה. היא מכווצת את כלי הדם ברירית האף, הרירית מתכווצת, הנפיחות יורדת והמעבר מתרחב. במילים אחרות, הגוף משקיע אנרגיה בפתיחת האף בדיוק ברגע שבו הוא הכי זקוק לאוויר — סימן טוב לכך שהאוויר שעובר שם שווה משהו.
ומה בדיוק שווה בו: אוויר שעובר דרך האף מגיע לריאות חם ולח יותר מאוויר שנשאב ישירות דרך הפה, והאף נושא חלק מנפח הנשימה לצד הפה במקום להתחרות בו. הנשימה המשולבת היא הדפוס הטבעי במאמץ, לא פשרה.
המחקר עוסק בזרימת אוויר דרך האף, לא במוצר כזה או אחר. אבל הוא מצביע על משתנה אחד שאפשר להשפיע עליו מבחוץ, בלי חומר פעיל ובלי דבר שנכנס לגוף: כמה פתוח המעבר.
מדבקת אף עושה בדיוק את זה, ובאופן מכני לחלוטין. רצועה דביקה שבתוכה קפיצים גמישים נצמדת על גב האף, מעל כנפי האף. הקפיצים שואפים לחזור למצבם הישר, והמתח הזה מושך את דופן האף כלפי חוץ ומרחיב את החלק הצר של נתיב האוויר. אין כאן תרופה ואין בליעה — יש כוח פיזי שפועל על הדופן ומחזיק אותה פתוחה.
המשמעות בשבילך פשוטה. בלילה, אוויר שנכנס בקלות דרך האף הוא אוויר שאין לו סיבה לחפש את הפה, והנשימה נשארת שקטה ורציפה יותר. ובאימון, האף נשאר שותף לנשימה במקום להיסגר בדיוק כשהמאמץ מתחיל לדרוש — והאוויר מגיע חם, לח ובדרך שהגוף בנוי לה.
המחקר עוסק בשאלה אחת: דרך איזה מסלול נכנס האוויר. כשהאף היה פתוח וחלק מהמסלול, הזמן עד תשישות אצל 12 ספורטאי סיבולת מאומנים היה ארוך יותר ב-2.8% עד 4.2% לעומת נשימת פה בלבד — כיוון עקבי, גם אם לא מובהק סטטיסטית. המדבקה מטפלת בדיוק בצד המכני של אותו סיפור: הקשתות מושכות את דפנות האף כלפי חוץ ומרחיבות את המעבר, כך שהאף נשאר פתוח וזמין לאורך המאמץ. המחקר מתאר את הכיוון, המדבקה שומרת את המסלול פתוח.
הפה מספק נפח אוויר גדול ומהיר, ולכן הוא תמיד יהיה שם כשהדופק עולה. האף מוסיף למסלול הזה תרומה משלו: האוויר שעובר דרכו מגיע מחומם ולח יותר, והנשימה מרגישה מסודרת פחות מתנשפת. במחקר, השילוב של שני המסלולים הוא שנטה להחזיק זמן ארוך יותר עד תשישות. זו בדיוק הסיבה שאף פתוח שווה תשומת לב — לא כתחליף לפה, אלא כערוץ נוסף שממשיך לתרום כל עוד הוא נשאר פתוח, וזה מה שהקשתות של המדבקה עושות מבחוץ.
רוב האנשים מרגישים כבר בשנייה הראשונה משיכה עדינה כלפי חוץ ופתיחה קלה בנחיריים. ההרגשה המשמעותית מגיעה במאמץ עצמו: בעליות דופק, כשהשאיפה חזקה והנחיריים נוטות להיסגר פנימה, הקשתות מחזיקות אותן פתוחות. הדרך הטובה להעריך את זה היא שלושה-ארבעה אימונים על אותו מסלול ובאותו קצב, פעם עם המדבקה ופעם בלעדיה, ולשים לב איך הנשימה מרגישה בקטע הקשה.
היא נותנת הכי הרבה למי שמרגיש שהנחיריים שלו נסגרות פנימה בשאיפה חזקה — רצים, רוכבי אופניים, שחקני כדור וכל מי שמתאמן בעצימות משתנה. גם אימון באוויר קר או יבש הוא מקרה מצוין עבורה, כי אז התרומה של מסלול האף מורגשת במיוחד. ומעבר לזה, כל מי שרוצה להיכנס לאימון עם אף פתוח מההתחלה ולא לגלות באמצע העלייה שהוא נושם רק דרך הפה.
Bergqvist J, Reite F, et al. Effects of oral, oronasal, and oronasal breathing with a decongested nose during incremental maximal exercise testing of well-trained endurance athletes: a randomized cross-over study. Front Physiol. 2025.
תוצאות משתנות בין אנשים. מוצרי Protella אינם מכשיר רפואי ואינם מיועדים לאבחן, לטפל או למנוע מחלה. לתסמינים מתמשכים יש לפנות לרופא.
המנגנון שנחקר — פתיחה של נתיב האף — הוא בדיוק מה שהמדבקות שלנו עושות, רק באופן מכני.